תעצרו רגע ותדמיינו את המוסכניק שמטפל לכם ברכב, את סוכן הביטוח שביקר אצלכם לאחרונה או את הטלפנית של קופת החולים שלכם. כעת, חשבו על סתם איש מכירות, מהן המילים הראשונות שעולות לכם בראש כשאתם חושבים עליו?
אם המילים "גנב" ו/או "נוכל", או כל מחשבה שלילית אחרת עולה לכם בראש, דעו כי אתם לא לבד, אבל אתם בהחלט יורים לעצמכם ברגל. משום, שברגע שאנחנו הופכים להיות "אנשי מכירות" בעצמנו (כי מישהו צריך גם לקדם ולמכור את המוצר שלנו) אנחנו משדרים לסביבה את האמונות שלנו. וזה, ממש, אבל ממש, לא טוב, כי אם אנחנו מאמינים שאיש המכירות הוא תמיד "רמאי", אז ברגע שננסה למכור לכל אחד מהלקוחות הקיימים את המוצר שלנו, אנחנו נשדר לו את המחשבה המוטעית הזו.
הבעיה נוצרת משום שאנחנו לא רוצים להיות רמאים, כי אנחנו באמת מאמינים במוצר שלנו.
אז מה עושים?
אנחנו צריכים להפנים בעצמנו, כי כולנו, אנשי מכירות מידי יום ויום.
דוגמאות לכך יש אין ספור:
1. כשאנחנו "מוכרים" לילדים שלנו – שחשוב להכין שיעורי-בית או שחשוב לאכול את ארוחת הערב גם עם הירקות המונחים בצלחת.
2. כשאנחנו "מוכרים" לבן הזוג שלנו – שצריך להחליף כבר את הכורסה הישנה, או כשאשתי מנסה לשכנע אותי לזרוק את הבגד המכוער הזה מהתיכון או הצבא, שאני כל כך אוהב.
3. גם השכירים שבינינו מנסים "למכור" לבוס בעבודה את היתרונות שלהם, שהם טובים יותר ושמגיעה להם על כך גם תוספת בשכר.
שינוי התפיסה צריך להתחיל, בראש ובראשונה, אצלנו.
שינוי שכזה הוא זה שיוביל לתחושה של הלקוח שעומד מולנו, שאולי אנחנו לא רמאים כמו שהוא חשב וגם כפי שאנחנו, למען האמת, חשבנו.
אין שום בושה או פסול בכך שאנו אנשי-מכירות.
יתירה מזו, לאיש מכירות טוב אמורות להיות יכולות שאין למהנדס או לרואה-חשבון (מבלי להעליב אף אחד). לא לכל אחד יש את היכולת להתחבר לאנשים, לזהות נושאים משותפים, לדעת לספוג "לא, לא, לא" עד שבסוף מקבלים "כן" קטן אחד.
לכן, לכו בחזה נפוח – זה לא רק משום שזה מגיע לכם, אלא משום שזה גם יגביה את רף המכירות של המוצר ו/או השירות שלכם.