איילת פדה גולדשטיין, ייעוץ ארגוני והדרכה
מגמות שוק העבודה בעשורים האחרונים, הכוללות "גלובאליזציה", תחרות גוברת ודרישות לגמישות, אשר הובילו לשינויים במעמדם ובאורח חייהם של עובדים בכל התחומים, מהווים גורם קולקטיבי ללחץ.
גורמים אלו, בשילוב עם גורמי-הלחץ הייחודיים לכל מאתנו בהתאם לאישיותנו, תפקידנו והארגון אליו אנו משתייכים, מעוררים לחץ במסגרת העבודה.
בניגוד לדעה הרווחת, לחץ אינו בהכרח גורם שלילי בעבודה. שכן, לחץ במידה סבירה, חיוני לצורך תפקוד מיטבי. יש לזכור כי מידה זו היא סובייקטיבית ומשתנה מאדם אחד לשני, וכך גם מובילה כל אחד לבחירת מקומות עבודה עם רמת לחצים שונה ולרמת אתגרים שונה באותו מקום עבודה. למשל אנשים שזקוקים ללחץ ורמת אדרנלין טובה בשביל לשמור על עניין יבחרו מקומות עבודה כגון חדר מיון, חדרי עסקאות פיננסים, מיזמים שונים (כמו: סטארט-אפים) וכיו"ב. הבעיה מתחילה כשאנו גולשים לרמות לחץ גבוהות, אשר לאורך זמן מובילות אותנו ל- stress.
stress מוצא אותותיו באחת התופעות הארגונית השכיחות בחברה המערבית, והיא שחיקה.
ברמה האישית, לשחיקה, ביטויים בשלושה מישורים:
1. המישור הגופני: נזקים בריאותיים כגון: עייפות כרונית, חולשה כללית, כאבי ראש, נדודי שינה ונטייה כללית לחלות.
2. המישור המוראלי: ירידה בביטחון העצמי, במוטיבציה ובמצב הרוח.
3. המישור התפקודי: השילוב בין הפגיעה המוראלית והגופנית מביא לפגיעה קוגניטיבית ביעילות קבלת ההחלטות ובארגון החשיבה הריכוז ובזיכרון. כמו כן, הוא גורר ירידה משמעותית בתפוקותינו.
מה הקשר של כל זה לעסק קטן או בינוני?
לחץ אינו בהכרח דבר רע.
מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיובית אף הוכיחו כי הוא חיוני לתפקוד ויצרנות, אולם חשוב לוודא כי ה"תרבות" הארגונית אינה של יצירת לחץ כרוני, וכי מתאפשרות הפוגות התאוששות.
בעסקים בהם רווחת תרבות "סיר הלחץ", ניכרת ירידה מוראלית וקוגניטיבית של הצוות, אשר מוצאת את ביטוייה בתפוקות ירודות בכמותן ו/או באיכותן. כתוצאה מכך, העסק עלול לחוות פגיעה רוחבית ברמת תפוקותיו, אשר חלק מסממניו המוקדמים הם רמות גבוהות של היעדרויות וחיסורים מהעבודה.
מה הקשר של כל זה ולמשפחה?
חשוב לדעת, כי אסור לחיות בשלום עם מצב של שחיקה בעבודה, ולו בשל "סכנת התלקחות" של שחיקה מתחום אחד בחיים לתחומים אחרים. כלומר: מהעבודה למערכות היחסים בבית ולהפך.
כמו כן, חשוב לפעול להקטנת השחיקה, בשני מישורים:
במישור הארגוני, תחילת התהליך באיתור ליקויי סביבת העבודה היוצרים לחץ מיותר, וצמצומם. במישור האישי, ניתן לנקוט בשילוב של 2 כלים – קוגניטיבי והתנהגותי.
1. קוגניטיבית – יש לבחון את הפרשנויות שבבחירתך לעומסים, מתוך הבנה שהפרשנות הסובייקטיבית שלך ללחץ משפיעה על רמתו והשלכותיו, ואילו נתונים בשליטתך המלאה. בנוסף, הוכח כי אנשים שכועסים יותר (בין היתר בשל פרשנות שלילית ללחצים) מצליחים פחות בעסק שלהם – משום שהם מבזבזים את הכוחות על הכעס והאנרגיות השליליות, במקום להתמקד בפתרון אפקטיבי ויעיל של הבעיה ולהמשיך ממנה הלאה.
2. התנהגותית – אפשרו התנתקויות התאוששות שהאפקט שלהן דומה לאפקט ה-Restart במחשב (ריסטרט, תרופת הפלא הטכנולוגית כשהכל תקוע) עובדת באופן מפתיע גם על המחשב האנושי שבראשנו. מעגל הלחץ מראה שמי שלא משכיל ליצר שקט בתוך הסערה – עלול לקבל החלטות שגויות, ובכך להגביר את הלחץ ולהיסחף למערבולת לא רצויה. מעין, "צרות באות בצרורות…".
המלצתי היא לייצר עוגנים של התנתקויות גם בשוטף –
1. לצאת לחצי שעה הפסקת צהרים ללא הנייד / להגדיר שמדי יום יש לכם שעתיים בילוי עם הילדים בערב כאשר הטלפון מנותק לחלוטין ורק אח"כ לחזור להודעות.
2. לאפשר התנתקות בסופ"ש. לצאת לחופשה – עדיף לא מרוכזת, בכדי לאפשר הפוגה זו מספר פעמים בשנה.
3. לצאת לחצי שעת כושר יומית (הליכה / שחיה / כל כושר שאוהבים בסגנון זה), כפי היאה בעיניכם.